פסק-דין בתיק ת"א 13301-03-11

מבוא :

1.         בתיק זה הוגשה, 7/3/11, תביעת נזקי-גוף בגין אשר נגרמו, על פי הנטען, בשל רשלנות המבקשים. לפניי בקשת הנתבעת מס' 2 להלן: " המבקשת"), שהוגשה על פי תקנה 100(1) ותקנה 101(א)3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), להורות על דחיה ו/או מחיקה על הסף של התביעה, מחמת התיישנותה ומחמת העדר עילת תביעה נגדה והעדר יריבות (להלן: " הבקשה").

המבקש מס' 2 (להלן: " המבקש") הגיש ביום 22/1/12 תגובה, במסגרתה הצטרף לבקשת המבקשת לסילוק על הסף והצביע על סתירות הקיימות בכתב התביעה ביחס למועד לידת המשיב (הוא התובע), על אי הבהירות באשר לזהות התובעים וכן על חוסר ההלימה בין טענות עובדתיות שונות שנטענו בכתב התביעה, כגון הטענה בדבר סיכויו ו/או העדר סיכויו של התובע להינשא, בעוד שנטען בתביעה, שהמשיב נשוי.

בבקשה נטען, בין היתר, כי התביעה הוגשה בחודש 03/2011, דהיינו בחלוף למעלה מ- 27 שנים ממועד הלידה, אשר בסעיף 21 לכתב התביעה נטען, כי הוא 31/5/84.

במסגרת הבקשה הצביעה המבקשת על טעויות שנפלו בכתב התביעה, בין היתר, בשמו של המשיב  ובתאריך לידתו  וכן הצביעה על טענות חלופיות סותרות שנטענו בכתב התביעה. המבקשת הדגישה, כי אין בכתב התביעה פרטים אשר מהם ניתן ללמוד על זהותו האמיתית של המשיב ועל המסכת העובדתית לה הוא טוען וכי לא ניתן ללמוד מכתב התביעה איזה נגיעה יש למבקשת, לאירועים מושא התובענה. עוד ציינה המבקשת, כי לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, חרף הנדרש על פי התקנות.

הבקשה לתיקון כתב התביעה :

2.         בשל חילופי באי כוח המשיב והודעת עו"ד ח'ורי, על פיה, ביום 5/4/12 ייפה המשיב את כוחו לייצגו בתביעה זו, הוגשה ביום 15/7/12 בקשה לתיקון כתב תביעה ולמתן ארכה להגשת כתב תביעה מתוקן. בבקשה זו נטען, כי התביעה מצריכה תיקון, היות וחלק ניכר ממנה מתייחס לעובדות ולנתבעים שאין להם כל קשר עם תביעת המשיב וכי על המשיב להמתין עד לקבלת התיעוד הרפואי שנאסף לשם הגשת התביעה והמצוי אצל בא כוחו הקודם, עו"ד אבו ריא, אשר הגיש את התביעה. עוד נטען, כי חרף פניות שנעשו לבא כוח הקודם של המשיב, הרי שבמועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, טרם התקבלו תיקו של המשיב והמסמכים שנאספו לצורך הכנת חוות דעת רפואית. 

3.         בהחלטתי מיום 15/7/12 קבעתי, כי לא ניתן להתייחס לבקשת התיקון, ללא שיימסר פירוט של התיקונים המבוקשים וללא שתוגש טיוטת כתב התביעה המתוקן, וניתנה למשיב שהות לעשות כן. ביום 13/9/12 הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להשלמת החסר, בשל קושי בהשגת החומר הרלוונטי ורצונו לצרף חוות דעת לכתב התביעה המתוקן.

בהמשך, ביום 23/9/12 קבעתי, כי על בא כוח המשיב לשקול את המשך ההליכים אשר ברצונו לנקוט, נוכח טענות המבקשת באשר להתיישנות התביעה ובשים לב, בין היתר, לכך שלא צורפה לכתב התביעה חוות דעת ואילו תיקונה של התביעה התבקש רק בשנת 2012.

4.         ביום 29/10/12 הגיש המשיב תגובה לבקשה לדחיה על הסף וטען, כי תאריך לידתו הוא 3/3/1986 (להלן: " תאריך הלידה") וכי תביעתו הינה תביעת פיצויים בגין נזקיו שנגרמו לו עקב רשלנות. נטען, כי המועד האחרון להגשת התביעה דכאן הוא מלאת למשיב 25 שנים, במקרה שלא קיימים סייגים ו/או חריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות וכי המשיב הגיע לגיל 25 ביום 3/3/11. לכן, לדידו של המשיב, מתיישנת תביעתו, ברגיל, למחרת, קרי -  ביום 4/3/11, שהוא יום שישי ואילו התביעה הוגשה ביום 7/3/11 שהיה יום שני בשבוע. 

לשיטת המשיב, התביעה לא התיישנה, לאור הוראות סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, ומכל מקום, טוען הוא, כי אף אם אין לסעיף 89(2) תחולה על המקרה דנן, התביעה לא התיישנה מטעמים אחרים, בין היתר בשל כך שלאור הסחבת שגרמו הנתבעים ומשלא הומצא למשיב מלוא התיעוד הרפואי, לא היה בידיו מלוא המידע הדרוש לצורך גיבוש עילת תביעתו. 

מוסיף המשיב וטוען, כי המבקשת לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, שכן היה עליה להעלות טענה זו עוד טרם הגשת כתבי הטענות - במכתבה של המבקשת מיום 30/4/07. עוד נטען, כי לאור תורת ההשתק והמניעות וקשרם ההדוק לעקרון תום הלב, יש למנוע תוצאות בלתי צודקות העלולות להיגרם מהשתקת מתדיינים מלטעון טענותיהם המשפטיות והעובדתיות, הנכונות כשלעצמן.

5.         באשר לטענת ההתיישנות נטען, כי התביעה התיישנה אף אם נחיל את הוראות סעיף 10 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 וכי אם מלאו למשיב 25 שנים ביום 3/3/11, המועד האחרון להגשת התביעה חל ביום 3/3/11 לאור האמור בסעיף 10(ב) לחוק הפרשנות התשמ"א-1981 (להלן: " חוק הפרשנות") . אקדים ואומר, כי בענין זה נתפש בא כוח הנתבע 1 לכלל טעות לאור הוראת סעיף 10(ג), לפיו ניתן היה להגיש את כתב התביעה לאחר השבת, היינו - ביום 6/3/11, אולם, התביעה דנן לא הוגשה ביום ראשון ה- 6/3/11, מיד לאחר יום המנוחה, אלא ביום שני ה- 7/3/11.

המבקש מדגיש, כי המשיב לא יכול להיבנות מהוראות סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, באשר אין בכוחה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות מעבר לתקופת ההתיישנות המוארכת בשל קטינות. באשר לתיקון כתב התביעה, טוען המבקש, כי כתב התביעה מתייחס אליו פעם אחת בלבד, עת נטען שהמשיב נולד בבית החולים של המבקש, ללא שצוין מועד הלידה, ולפיכך, כל טענה עובדתית שתיכלל בחוות דעת מומחה, ככל שתוגש, אשר תבקש לייחס אחריות למבקש, תהווה הרחבת יריעת המחלוקת מעבר לנטען בכתב התביעה.

6.         בתאריך 28/11/12 קיימתי דיון, במעמד באי כוח הצדדים והמשיב, במסגרתו הועלתה שאלת התיישנות התביעה ובהתייחס לה טען בא כוח המשיב, כי לא מצויים בידיו כל המסמכים הרלוונטיים. כן נטען על ידו, כי ישנן הלכות אשר נותנות לגיטימציה, כלשונו, להארכת תקופת ההתיישנות וכן הקובעות, שניתן להאריך את תקופת ההתיישנות במקרה בו נהגו הנתבעים בחוסר תום לב. לבקשתו, ניתנה לו שהות בת 90 ימים על מנת להגיש בקשה, או הודעה, לתיק בית המשפט, ככל שימצא לנכון.

7.         רק ביום 28/4/13, הגיש המשיב את השלמת טיעוניו בנוגע לסוגיית ההתיישנות, אחר שניתנו לו, לבקשתו, מספר ארכות וטען, בין היתר, כי מרבית החומר הרלוונטי, שהיה אצל עורך הדין הקודם, הועבר למשיב אך ורק בחודש מרץ 2013, כי התיעוד הרפואי של המשיב נאסף ונתקבל לידיו בשנת 2006 וכי עד לקבלת תיעוד זה, לא התגבשה עילת התביעה של המשיב וכן כי חוות הדעת, אשר ממנה, כלשונו, ניזונה התביעה, הוכנה בשנת 2010.

המשיב הפנה להוראות שונות אשר בחוק ההתיישנות והציג את הפרשנות לה הוא טוען וכן הדגיש, כי אין לדחות תביעה בשל התיישנות של יום אחד, בלבד בהגשתה וכי בנסיבות אלה אין לראות בהתנהגותו התמהמהות, ויתור או מחילה על זכותו. המשיב הבהיר, כי הוא מבסס את תביעתו על סעיף 89 לפקודת הנזיקין ועל סעיף 8 לחוק ההתיישנות וטען, כי בנסיבותיו של תיק זה, מנין תקופת ההתיישנות מתחיל אך ורק מיום קבלת חוות הדעת, או לכל המוקדם, בשנת 2006 עת נתגלו למשיב העובדות המהוות את עילת התביעה. 

לכתב הטיעונים המשלימים צירף המשיב חוות דעת רפואית מטעמו, ללא שקיבל רשות לעשות כן.

8.         בהחלטה שניתנה על ידי לאחר פרסום פס"ד זאבי אפשרתי לצדדים להתייחס לפס"ד זה, וכך עשו, ואולם, אבהיר, כי אחר שעיינתי עיין היטב בטענות הצדדים, אינני מוצאת שלפס"ד זאבי ישנה השלכה כלשהי על המקרה דידן, לאור נסיבותיו.